<h1>העיטור אות ה' הודאה</h1>
<h2>דף מ:</h2>
והא דאמרינן (ב"ב מ'.) הודאה בפני שנים לא שנא אודי במידי דמחייב בה ולא שנא אודי במידי דלא מחייב אלא דיהיב ליה במתנה הוה ליה כמאן דאמר נתתי שדה פלנית לפלני וקנה (גיטין מ':) כההיא דכתובות (ק"א:) חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב. וכגון הא דאיסור (ב"ב קמ"ט.) דאמרינן ולודי איסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא. וכן דעת הגאון שכתב הודאה באחד משאר הקנאות. ומסתברא דהודאה לא מהניא אלא בשכיב מרע כגון הא דאיסור משום דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. ודמי לנתתי שדה פלנית לפלני דאמרינן התם וכולן בשטר. ואם משום הא דכתובות התם בשטר הוא אבל מידי דידעינן דלאו דידיה דמקבל הוא אלא דנותן היכי מצי למימר לאו דידי הוא אלא לפלני הוא הא כולי עלמא ידעי דשקרא קאמר ומצי למימר משטה אני בך. ותו לתנייה גבי שאר הקנאות. ועוד דהודאה דאיסור לאו הודאה דהשתא היא אלא דקא מודי דהלין זוזי בעדנא דאפקיד דרב מרי הוו דאקנינהו ניהליה מעיקרא מקמי דליתו לידיה. אי נמי רב מרי בריה אפקידינון לאבוה. דאי לא תימא הכי בקידושין (כ"ו:) גבי מרוני דפריך וליקנינהו ניהליה בחליפין ולזכינהו ניהליה באגב לפרוך וליקנינהו ניהליה באודיתא שמע מינה דלא מהניא אודיתא אלא בשכיב מרע לרבנן אבל בבריא לרבנן אי נמי בשכיב מרע לרבי אלעזר (ב"ב קנ"ו.) דלא סבירא ליה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו לא מהני אודיתא וכל שכן חוב שיש לו ביד אחרים דלא מהני אודיתא כדכתבינן במאמר קנין מההיא דגרסינן בפרק מי שמת (ב"ב קמ"ז:) מילתא דאיתה בבריא איתה בשכיב מרע מילתא דליתה בבריא ליתה בשכיב מרע. ואית דמפרשי שכיב מרע שהודה (ב"ב קע"ה.) לענין חזרה אם יכול לחזור בהודאתו ואסיקנא דאינו יכול לחזור.
